אני גלית, אמא לארבעה ילדים, היום מלווה אימהות בהנקה ובהורות ראשונית, עושה את זה במשרה מלאה, נהנית מכל רגע, מרגישה שליחות גדולה, ובעלת זכות גדולה לעשות את מה שעושה.

 כל יום בפגישה עם אימא בחופשת הלידה, בייעוץ הנקה, במפגש עם יולדות באסף הרופא, בשיחת טלפון עם אימא מתקשה, אני מבינה שמה שבחרתי לעשות הוא היעוד שלי.

זה מה שנולדתי לעשות שם אני מביאה את המיטב שבי, שם אני עוזרת באמת, שם אני מייצרת שינוי חיובי.

ואז החיבוק שמקבלת הוא התמורה הגדולה ביותר.

המסע שלי ארוך והוא התחיל בהריון של הילד הראשון. בחורה צעירה בת 27, לא כל כך מבינה מה מצפה לי. רציתי ילד כמו כולן, דימיינתי משהו רומנטי ומתוק, התרגשתי נורא.

את ההריון העברתי בקריאת כל הספרים שהיה ניתן לרכוש, אינטרנט לא היה נגיש כמו היום. קראתי ולמדתי בהנאה גדולה, בלעתי בשקיקה כל פיסת מידע, עשיתי דוקטורט.

הייתי אז מנהלת משאבי אנוש, קרייריסטית מושבעת, ואלה היו הניצנים הראשונים שהחלו לנבוט בדרך שעשיתי.

את נמרוד ילדתי לא כמו שדמיינתי.

לידה ראשונה, אפידורל מוקדם, חרדה גדולה, כאבים, בעל נרגש שלא ממש מצליח לעזור. הארוע מסתיים אחרי שעות ארוכות בוואקום, קרעים, תפרים וחום שלא יורד. פסטורלי זה כבר לא היה.

ניסיתי להניק, התקשתי, לא הייתי במיטבי, נמרוד ירד במשקל, חשבתי שככה מרגישים אחרי לידה. לא הבנתי שאני בבעיה. כשהתאשפזתי כמה ימים לאחר מכן, כבר הבנתי .

כשהשתחררתי וחזרתי לנמרוד, לא הנקתי. עברו הרבה ימים, הרבה אנטיביוטיקה ומעט מאד הדרכה נכונה איך אפשר להציל הנקה גם במצב כזה.

וויתרתי אז אבל היום אני יודעת שהדרכה והכוונה נכונה היו יכולות לשנות את החוויה.

האימהות של נמרוד היתה ראשונית, בוסרית באופן מסויים, חדשה אבל מרתקת.

אני המשכתי ללמוד בצימאון גדול כל מה שיכולתי. שיטות, גישות, טיפול, התפתחות, חקרתי כל הזמן, חברות ומכרות, גיליתי את האהבה הגדולה שלי.

אני זוכרת שדיברתי יום אחד בטלפון עם חברה שילדה, ובעלי שנהג והאזין לשיחה אמר "נראה לי שאת לא במקצוע הנכון" עד אותו הרגע לא חשבתי על זה ככה, זה נתפס אצלי כתחביב צידי. פתאום גיליתי שזה מה שאני הכי אוהבת , זה מה שאני יודעת לעשות הכי טוב.

ואז הגיע ההריון של גלעד. עוד התפתחות , עוד צמיחה, גם במשקל שלי :-).

הבנתי שאני לא מוכנה לעבור את החוויה של נמרוד. שקלתי לידה קיסרית.

מה יכול להיות? "מוזמן, מתוכנן, בלי סיבוכים מיותרים. שיחה עם חברה שינתה את ההחלטה. "יש מישהי בכרכור שתוכל לעזור לך, דברי איתה".

זה היה המפגש הראשון שלי עם התחום נסעתי עד כרכור מהמרכז. הייתי סקרנית.

פגשתי אשה מופלאה, שהקשיבה לסיפור שלי, נתנה לו מקום. הבנו מה הפחד שלי, למדנו איך אפשר אחרת.

בזכות הביטחון והידע שקיבלתי, יצאתי לדרך נחושה ושונה לתקן את החוויה. מגיע לי לחוות אחרת. נעזרתי בדולה (לא מחייב המציאות אבל עוזר) וילדתי כמו גדולה. חצי שעה לידה ללא משככי כאבים, תינוק בריא במשקל 4 ק"ג.

הייתי מאושרת, לא האמנתי שזכיתי לחוות את מה שלו כל כך ייחלתי.

את גלעד הנקתי שנה. ההתחלה היתה קצת חורקת.

נפגשתי עם יועצת הנקה שעזרה לי לא להסתבך. ההנקה היתה מוצלחת וארוכה.

זאת היתה תחנה נוספת ומשמעותית במסע שלי. שם התאהבתי במקצוע.  רציתי לעשות את מה שהנשים המשמעותיות האלה בחיי עשו עבורי. בשנים האלה ההתלבטות היתה כבר מדוברת, היתה לי קריירה במקום עבודה שמאד אהבתי, אבל ידעתי שהייעוד מחכה לי במקום אחר.

אומרים שכל ילד מביא את המזל שלו, כנראה שזה היה תפקידה של גאיה בתי השלישית. ההריון שלה , הלידה שלה, חווית ההנקה איתה, הכל זרם, ואני המשכתי ללמוד. החלטתי ללכת ללמוד יעוץ הנקה. לא חזרתי לתחום שעסקתי, את כל זמני הקדשתי ללימוד והתמקצעות.

ליוויתי אמהות בטיפת חלב, הייתי שותפה בפרוייקט אם לאם בקהילה (ליווי אמהות אחר לידה), הרחבתי את ידיעותי בתחום נשים ומגדר. הצטרפתי למרכז למעמד האשה בעיר מגורי והתחלתי לתת שירותי ייעוץ הנקה באסף הרופא.

במקביל באותן שנים הריתי וילדתי את בתי הצעירה, בת הזקונים המתוקה אלונה, שקבלה אותי כאמא עם מיומנויות שונות מזאת שהיתה אמא של נמרוד, אך עם אותה תשוקה בוערת לגדל אותה לפי הבנתי ותפיסותי. עם רצון לתת לה את הטוב ביותר מתוך הקשבה לעצמי ולצרכי. זאת היתה אמהות מכוננת.

את אלונה הנקתי שלוש שנים.

בעלי אומר שכל ילד הוסיף לי שנת הנקה, שלא כדאי להמשיך לעשות עוד. אני תמיד מחייכת כשהוא אומר את זה. אני נהניתי מכל רגע. עשיתי את מה שבחרתי, זה התאים למידותי, לכן היה מדוייק.

אחרי 15 שנות הורות מתוכן 6 שנים במקצוע אני יודעת שאני במקום הנכון. זאת מתנה גדולה שקיבלתי באמצע החיים. אני עוסקת במה שאוהבת יותר מהכל.

היום אני יודעת בביטחון שהנקה היא תהליך שיכול להיות פשוט וזורם אבל גם מתסכל ומעייף ובעיקר מלחיץ כשלא בטוחים בנכונותו, ולא מקבלים סיוע בזמן.